לאחרונה חנכו אצלנו לול חדש, מס' 6, מרווח ומשוכלל, ולרגל האירוע נפגשנו לשיחת עדכון והכרות עם הנושא עם רכז הלול ב-9 השנים האחרונות (מ- 1999) - יגאל וייצמן.
יגאל היה דייג בעברו במשך שנים, והתעתד להפוך דווקא לחשמלאי. אך מיד כשסיים את הכשרתו "נקרא אל הדגל" "ונענה לצו השעה" (מונחים קיבוציים שכמעט ונס ליחם...) למלא את משבצת רכז הלול שנתפנתה. לאחר התלבטות קלה, הוא "קיבל עליו את הדין" (עוד מונח מהסוג הנ"ל) ונראה שאין לו סיבה להצטער על כך. מחמאות הורעפו לעברו בעת חנוכת הלול החדש על אחריותו מסירותו וחריצותו.
בתקופת החפיפה עבד יגאל כחצי שנה עם הדר לוי זכרו לברכה, שבהרבה רצון טוב וסבלנות הדריך אותו והקנה לו את כל הידע הנדרש. כיום, חוץ מיגאל עובדים בלול גם לאונרדו לנדנר ובחור תאילנדי (בעל שם שקשה להיגוי. בלול ניתן לו הכינוי: צ'אק)
הלול הוא אחד משלושת ענפי בעלי החיים שקיימים בקבוצנו, לצד הרפת והדייג.
לפני מספר שנים, מספר יגאל, לקחה מסילות החלטה אסטרטגית של שיפור ושידרוג ענף הלול עם מבט מרחיק לכת קדימה. רכז המשק דאז, אריאל טל, נרתם לנושא ודחף אותו. ואמנם מאז ניבנו 2 לולים חדישים, והישנים (ארבעה במספר)שופצו ושודרגו טכנולוגית . אלה הם צעדים יקרים אך הכרחיים למי שמתכוון להמשיך ולהתפרנס מהענף בכבוד. כי מי שדורך במקום – נסוג אחור ושוקע. (לדברי יגאל, כ-30 לולי מושבניקים נסגרים מדי שנה.)
כשנפגשים היום עם לולן עדכני ומודרני כמו רכז הלול שלנו, זה כמעט כמו להיפגש עם תעשיין או איש מחשבים.
במשרד, בצד פינת הקפה הצנועה, ניצב מחשב משוכלל ש"עומד על משמרתו" ופוקח עיניים במשך 24 שעות ביממה. כל הלול מתבסס כיום על טכנולוגיה ממוחשבת, והמחשב מפקח על תחומי התפקוד, העיתוי והכמויות של כל התחומים: הטמפרטורה, האיוורור, חלוקת האוכל, השתייה, התערובת, התריסים ועוד. הטכנולוגיה הביאה לחיסכון משמעותי בכוח אדם, וליצירת תנאי גידול אופטימליים. ועדיין, "אני מבקר אישית בכל הלולים כל יום, נושם חש ומרגיש את המקום" מציין יגאל.
קצת מספרים: יש שישה וחצי מידגרים בשנה (מידגר=מחזור האפרוחים הנתון לתקופה המסויימת). בכל מידגר מתקבלים 142000 אפרוחים המפוזרים אל תוך ששת הלולים. במטר מרובע "מתגוררים" 15.5 אפרוחים. האפרוחים המגיעים הם בני מספר שעות
(הם נשלחים מ-2 מדגרות שעובדות מול מסילות), והם יימצאו בלולים עד גיל 43 ימים. בהגיעם, משקלם הוא 50 גרם, ובהישלחם למשחטה הם במשקל של 2,250 קילו. חציים זכרים וחציים נקבות. העופות משווקים ל"עוף טוב", שם יש לנו מניות, והם דואגים לכל הפעולות: שחיטה, מריטה, פירוק ושיווק.
בסך הכל בשנה משווקים ממסילות 1700 טון ברוטו בשר עוף.
במשקי "עוף טוב" ו"צמח" לול מסילות הוא בין חמשת הגדולים ביותר, ובעמק ב"ש – הגדול ביותר. (הגודל נקבע ע"פ מספר העופות המתאפשרים לגידול).
בעלי הזיכרון הנוסטלגי בינינו זוכרים בוודאי את זריקות החיסון לאפרוחים, אליהן גויסו המוסדניקים, וכן את הגיוסים למשלוח עופות... ובכן, כיום הכל נעשה ע"י קבלן שהמשחטה מפעילה. אנשי הקבלן מזריקים (ידנית, כמו פעם) זריקה אחת לכל מחזור אפרוחים (יש גם חיסונים שניתנים בריסוס ודרך מי השתייה), וגם מבצעים את ההעמסות בסיום המידגר. הם מסיימים את עבודת המשלוח תוך 4 ימים, ואז יש 10 ימי הכנה של ניקיונות וחיטויים עד למידגר הבא.
הוא שאמרנו: כמעט מפעל תעשייתי לטוב ולרע (תלוי בהשקפה). אין מקום לרגשות כלפי האפרוחים, אבל יש תמורה כספית בסופו של יום.
מביני דבר בתחום הכלכלה צופים עתיד ורוד לתעשיית העופות. אמן!
ומרוב דיבורים על טכנולוגיה, מיחשוב ותיעוש, כמעט נשכח מאיתנו שסיבת המסובב אחרי ככלות הכל, הם העוף והשניצל המגיעים אל צלחותינו. וכבר במקרא ממליצים לנו:
"כל עוף טהור תאכלו" (דברים י"ד 20) . המילה "לולים" מופיעה אף היא במקרא, אך לא במובן של "בתי גידול לתרנגולות", אלא ככל הנראה, במובן של מדרגות חלזוניות (לוליניות).
כעת, כשאנו בקיאים בנושא, ניתן להתרווח ולפצוח בשירת הפיוט הידוע:
"מי יתנני עוף..."
ראיינה וכתבה: מירה פרסטי
